7ויהי כי־זעקו בני־ישראל אל־יהוה על אדות מדין׃ 8וישלח יהוה איש נביא אל־בני ישראל ויאמר להם כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי העליתי אתכם ממצרים ואציא אתכם מבית עבדים׃ 9ואצל אתכם מיד מצרים ומיד כל־לחציכם ואגרש אותם מפניכם ואתנה לכם את־ארצם׃ 10ואמרה לכם אני יהוה אלהיכם לא תיראו את־אלהי האמרי אשר אתם יושבים בארצם ולא שמעתם בקולי׃ ף

11ויבא מלאך יהוה וישב תחת האלה אשר בעפרה אשר ליואש אבי העזרי וגדעון בנו חבט חטים בגת להניס מפני מדין׃ 12וירא אליו מלאך יהוה ויאמר אליו יהוה עמך גבור החיל׃ 13ויאמר אליו גדעון בי אדני ויש יהוה עמנו ולמה מצאתנו כל־זאת ואיה כל־נפלאתיו אשר ספרו־לנו אבותינו לאמר הלא ממצרים העלנו יהוה ועתה נטשנו יהוה ויתננו בכף־מדין׃ 14ויפן אליו יהוה ויאמר לך בכחך זה והושעת את־ישראל מכף מדין הלא שלחתיך׃ 15ויאמר אליו בי אדני במה אושיע את־ישראל הנה אלפי הדל במנשה ואנכי הצעיר בבית אבי׃ 16ויאמר אליו יהוה כי אהיה עמך והכית את־מדין כאיש אחד׃

17ויאמר אליו אם־נא מצאתי חן בעיניך ועשית לי אות שאתה מדבר עמי׃ 18אל־נא תמש מזה עד־באי אליך והצאתי את־מנחתי והנחתי לפניך ויאמר אנכי אשב עד שובך׃

19וגדעון בא ויעש גדי־עזים ואיפת־קמח מצות הבשר שם בסל והמרק שם בפרור ויוצא אליו אל־תחת האלה ויגש׃ ס 20ויאמר אליו מלאך האלהים קח את־הבשר ואת־המצות והנח אל־הסלע הלז ואת־המרק שפוך ויעש כן׃ 21וישלח מלאך יהוה את־קצה המשענת אשר בידו ויגע בבשר ובמצות ותעל האש מן־הצור ותאכל את־הבשר ואת־המצות ומלאך יהוה הלך מעיניו׃ 22וירא גדעון כי־מלאך יהוה הוא ס ויאמר גדעון אהה אדני יהוה כי־על־כן ראיתי מלאך יהוה פנים אל־פנים׃ 23ויאמר לו יהוה שלום לך אל־תירא לא תמות׃

24ויבן שם גדעון מזבח ליהוה ויקרא־לו יהוה שלום עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי׃ ף

25ויהי בלילה ההוא ויאמר לו יהוה קח את־פר־השור אשר לאביך ופר השני שבע שנים והרסת את־מזבח הבעל אשר לאביך ואת־האשרה אשר־עליו תכרת׃ 26ובנית מזבח ליהוה אלהיך על ראש המעוז הזה במערכה ולקחת את־הפר השני והעלית עולה בעצי האשרה אשר תכרת׃ 27ויקח גדעון עשרה אנשים מעבדיו ויעש כאשר דבר אליו יהוה ויהי כאשר ירא את־בית אביו ואת־אנשי העיר מעשות יוםם ויעש לילה׃

28וישכימו אנשי העיר בבקר והנה נתץ מזבח הבעל והאשרה אשר־עליו כרתה ואת הפר השני העלה על־המזבח הבנוי׃ 29ויאמרו איש אל־רעהו מי עשה הדבר הזה וידרשו ויבקשו ויאמרו גדעון בן־יואש עשה הדבר הזה׃ 30ויאמרו אנשי העיר אל־יואש הוצא את־בנך וימת כי נתץ את־מזבח הבעל וכי כרת האשרה אשר־עליו׃ 31ויאמר יואש לכל אשר־עמדו עליו האתם תריבון לבעל אם־אתם תושיעון אותו אשר יריב לו יומת עד־הבקר אם־אלהים הוא ירב לו כי נתץ את־מזבחו׃ 32ויקרא־לו ביום־ההוא ירבעל לאמר ירב בו הבעל כי נתץ את־מזבחו׃ ף

33וכל־מדין ועמלק ובני־קדם נאספו יחדו ויעברו ויחנו בעמק יזרעאל׃ 34ורוח יהוה לבשה את־גדעון ויתקע בשופר ויזעק אביעזר אחריו׃ 35ומלאכים שלח בכל־מנשה ויזעק גם־הוא אחריו ומלאכים שלח באשר ובזבלון ובנפתלי ויעלו לקראתם׃

36ויאמר גדעון אל־האלהים אם־ישך מושיע בידי את־ישראל כאשר דברת׃ 37הנה אנכי מציג את־גזת הצמר בגרן אם טל יהיה על־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ חרב וידעתי כי־תושיע בידי את־ישראל כאשר דברת׃ 38ויהי־כן וישכם ממחרת ויזר את־הגזה וימץ טל מן־הגזה מלוא הספל מים׃ 39ויאמר גדעון אל־האלהים אל־יחר אפך בי ואדברה אך הפעם אנסה נא־רק־הפעם בגזה יהי־נא חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ יהיה־טל׃ 40ויעש אלהים כן בלילה ההוא ויהי־חרב אל־הגזה לבדה ועל־כל־הארץ היה טל׃ ף