3ומשל אל־בית־המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם־יצק בו מים׃

4אסף נתחיה אליה כל־נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃

5מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם־בשלו עצמיה בתוכה׃ ס

6לכן כה־אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא־נפל עליה גורל׃

7כי דמה בתוכה היה על־צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על־הארץ לכסות עליו עפר׃

8להעלות חמה לנקם נקם נתתי את־דמה על־צחיח סלע לבלתי הכסות׃ ף

9לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם־אני אגדיל המדורה׃

10הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃

11והעמידה על־גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃

12תאנים הלאת ולא־תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃

13בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי־עוד עד־הניחי את־חמתי בך׃

14אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא־אפרע ולא־אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃ ף

15ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃ 16בן־אדם הנני לקח ממך את־מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃ 17האנק דם מתים אבל לא־תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על־שפם ולחם אנשים לא תאכל׃ 18ואדבר אל־העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃ 19ויאמרו אלי העם הלא־תגיד לנו מה־אלה לנו כי אתה עשה׃ 20ואמר אליהם דבר־יהוה היה אלי לאמר׃ 21אמר לבית ישראל כה־אמר אדני יהוה הנני מחלל את־מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃ 22ועשיתם כאשר עשיתי על־שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃ 23ופארכם על־ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל־אחיו׃ 24והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר־עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ ס

25ואתה בן־אדם הלוא ביום קחתי מהם את־מעוזם משוש תפארתם את־מחמד עיניהם ואת־משא נפשם בניהם ובנותיהם׃ 26ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃ 27ביום ההוא יפתח פיך את־הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי־אני יהוה׃ ס