7וירע בעיני האלהים על־הדבר הזה ויך את־ישראל׃ ף 8ויאמר דויד אל־האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את־הדבר הזה ועתה העבר־נא את־עוון עבדך כי נסכלתי מאד׃ ף

9וידבר יהוה אל־גד חזה דויד לאמר׃ 10לך ודברת אל־דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר־לך אחת מהנה ואעשה־לך׃ 11ויבא גד אל־דויד ויאמר לו כה־אמר יהוה קבל־לך׃ 12אם־שלוש שנים רעב ואם־שלשה חדשים נספה מפני־צריך וחרב אויבך למשגת ואם־שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל־גבול ישראל ועתה ראה מה־אשיב את־שלחי דבר׃ ף 13ויאמר דויד אל־גד צר־לי מאד אפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמיו מאד וביד־אדם אל־אפל׃

14ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש׃ 15וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על־הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם־גרן ארןן היבוסי׃ ס 16וישא דויד את־עיניו וירא את־מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על־ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על־פניהם׃ 17ויאמר דויד אל־האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני־הוא אשר־חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה׃ ס

18ומלאך יהוה אמר אל־גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארןן היבסי׃ 19ויעל דויד בדבר־גד אשר דבר בשם יהוה׃ 20וישב ארןן וירא את־המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארןן דש חטים׃ 21ויבא דויד עד־ארןן ויבט ארןן וירא את־דויד ויצא מן־הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה׃ 22ויאמר דויד אל־ארןן תנה־לי מקום הגרן ואבנה־בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם׃ 23ויאמר ארןן אל־דויד קח־לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי׃ 24ויאמר המלך דויד לארןן לא כי־קנה אקנה בכסף מלא כי לא־אשא אשר־לך ליהוה והעלות עולה חנם׃ 25ויתן דויד לארןן במקום שקלי זהב משקל שש מאות׃ 26ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל־יהוה ויענהו באש מן־השמים על מזבח העלה׃ ף 27ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל־נדנה׃

28בעת ההיא בראות דויד כי־ענהו יהוה בגרן ארןן היבוסי ויזבח שם׃ 29ומשכן יהוה אשר־עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון׃ 30ולא־יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה׃ ס