מְעֹנָה noun feminine id.; —

1 den, lair of wild beasts: of כְּפִיר, מְעֹנָתוֺ Amos 3:4, so plural absolute מְעוֺנוֺת Job 38:40 ("" סֻכָּה), suffix מְעוֺנֹתָם Psalm 104:22; construct מְעֹנוֺת אֲרָיוֺת Songs 4:8; מְעֹנֹתָיו Nahum 2:13 ("" חֹרָיו; of אַרְיֵה, figurative of Nineveh); of חַיָּה in General, בִּמְעוֺנֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן Job 37:8 ("" אָ֑רֶב); so apparently figurative of men, hunted by ׳י, מְעוֺנוֺתֵינוּ Jeremiah 21:13, figurative also of ׳י dwelling in temple, singular suffix, מְעוֺנָתוֺ בְּצִיּוֺן Psalm 76:3 ("" סוּכּוֺ).

2 figurative מְעֹנָה אֱלֹהֵי קֶדֶם Deuteronomy 33:27 the ancient God is a dwelling-place (for his people; compare I. מָעוֺן 3).

בִּמְעוֹנוֹתֵֽינוּ׃ בַמְּעוֹנ֑וֹת במעונות במעונותינו׃ וּבִמְע֖וֹנֹתֶ֣יהָ וּמְע֖וֹנָת֣וֹ וּמְעֹֽנֹתָ֖יו ובמעונתיה ומעונתו ומענתיו מְ֝עוֹנֹתָ֗ם מְעֹנָה֙ מְעוֹנָ֔הּ מִמְּעֹ֣נָת֔וֹ מִמְּעֹנ֣וֹת ממענות ממענתו מעונה מעונתם מענה ḇam·mə·‘ō·w·nō·wṯ ḇammə‘ōwnōwṯ bim‘ōwnōwṯênū bim·‘ō·w·nō·w·ṯê·nū bimonoTeinu mə‘ōnāh mə‘ōwnāh mə‘ōwnōṯām mə·‘ō·nāh mə·‘ō·w·nāh mə·‘ō·w·nō·ṯām meoNah meonoTam mim·mə·‘ō·nā·ṯōw mim·mə·‘ō·nō·wṯ mimeOnaTo mimeoNot mimmə‘ōnāṯōw mimmə‘ōnōwṯ ū·ḇim·‘ō·w·nō·ṯe·hā ū·mə·‘ō·nō·ṯāw ū·mə·‘ō·w·nā·ṯōw ūḇim‘ōwnōṯehā ūmə‘ōnōṯāw ūmə‘ōwnāṯōw umeonaTo umeonoTav uvimonoTeiha vammeoNotInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts