מָחָר₅₂ noun masculine, used often as

adverb, tomorrow, in time to come (Aramaic מְחַר ; probably properly time in front, Kö^{ii. 263}, compare √, and Assyrian ma—ru, front, often of time, though always of former time, of old, Dl^{HWB 402}); —

1 to-morrow (the day following the present day),

a. as substantive Exodus 16:23 מָחָר ׳שַׁבָּתוֺן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לְי to-morrow is a sabbath, etc., 1 Samuel 20:5 חֹדֶשׁ מָחָר to-morrow is the new moon, 1 Samuel 20:18; in יוֺם מָחָר Genesis 30:33; Proverbs 27:1; Isaiah 56:12; in the idiomatic phrase כָּעֵת מָחָר at the like of the time, (being) to-morrow, = about to-morrow (see כְּ 1a) Exodus 9:18; 1 Samuel 9:16; 1 Samuel 20:12; 1 Kings 19:2; 1 Kings 20:6; 2 Kings 7:1,18; 2 Kings 10:6; and in לְמָחָר Exodus 8:19 לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה, = for, against, to-morrow, Exodus 8:6; Numbers 11:18; Joshua 7:13; Esther 5:12.

b. as adverb accusative Exodus 8:25; Exodus 9:5 מָחָר יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַזֶּה ׳י, Exodus 10:4 הִנְנִי מֵבִיא מָחָר אַרְבֶּה, Exodus 17:9; Exodus 32:5; Numbers 14:25; 1 Samuel 11:9 etc., Joshua 11:6 מָחָר כָּעֵת הַזּאֹת; opposed to הַיּוֺם Exodus 19:10 הַיּוֺם וּמָחָר, Joshua 22:18; 2 Samuel 11:12a; rhetorically, Isaiah 22:13 כִּי מָחָר נָמוּת.

2 = in future time, Exodus 13:14 כִּי יִשְׁאָֽלְךָ בִנְךָ מָחָר לֵאמֹר = Deuteronomy 6:20; Joshua 4:6,21; Joshua 22:24,27,28; so בְּיוֺם מָחָר Genesis 30:33.

וּמָחָ֑ר וּמָחָ֕ר וּמָחָ֣ר וּמָחָ֥ר ומחר לְמָחָ֑ר לְמָחָ֛ר לְמָחָ֥ר לְמָחָר֮ למחר מָחָ֑ר מָחָ֔ר מָחָ֖ר מָחָ֗ר מָחָ֛ר מָחָ֞ר מָחָ֡ר מָחָ֣ר מָחָֽר׃ מָחָר֙ מחר מחר׃ lə·mā·ḥār lemaChar ləmāḥār mā·ḥār maChar māḥār ū·mā·ḥār umaChar ūmāḥārInterlinear Greek • Interlinear Hebrew • Strong's Numbers • Englishman's Greek Concordance • Englishman's Hebrew Concordance • Parallel Texts